<h1>פסקי הרי"ד — ב"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
[ב"ב מ"ג ע"א] אמר מר ומעידין זה לזה, פי' באותה עדות מיירי שמגיע הנאה לו ולחברו, כגון שיצא עליה ערער כי ממנו נגזלה, או מכרתם אותה לי, ומביא עדים בדבר, וראובן השותף מעיד הוא ואחר על אותם העדים כי הם גזלנים ופסולין לעדות ומבטל עדותן, וקאמ' שמואל דאע"ג דלעצמו אינו נאמן על חברו נאמן, והוא מפסיד חלקו בעדותן וחברו אינו מפסיד, דלגבי חברו חשבינן להו פסולין ולגבי דידיה חשבינן להו כשרין שלא כל הימנו לפוסלן. ואקשינ' ליה ואמאי נוגעין בעדותן הן, פי' אע"ג דלגבי קרוב פלגינ' סהדותא ואמרי' אע"ג דלגבי (רחוק) [קרוב] לא מהימן לגבי רחוק מהימן, לגבי דידיה דהוא נוגע בעדות ומיכוין להנאתו, כי היכי דלדידיה לא מהימנינן ליה לחבריה נמי לא ניהמניה, דכל מאי דמסהיד להנאתו מיכוין, כגון ראובן אחיו של שמעון שקנה שדה בשותפות עם לוי איניש דעלמ', ואתא יהודה ומערער ומביא שני עדים ששמעון ולוי מכרו לי זה השדה, ובא ראובן ואחר והעידו על עידי יהודה כי הם גזלנים ועדותן בטלה, על שמעון אחיו אינו נאמן להעיד ומקבלים עידי יהודה, אבל על לוי נאמן ופלגי' שהדותיה דראובן ומהימנינן ליה על לוי, אע"ג דלא מהימנינן ליה על שמע', התם משום דלא הוי נוגע שלא ייקרא נוגע אלא כשמתכוין להנאתו, אבל בעבור קרובו גזירת מלך היא שלא נאמיננו ואנו מאמינין אותו על הרחוק, אבל כשמעיד על עצמו ועל אחר כמו שעל עצמו אינו נאמן גם על האחר אינו נאמן שכל מה שאמר מפני שנתכוון להנאתו ואין אנו מאמינין אותו אף על הרחוק, ודוקא כשמגיע לו הנאה אינו נאמן שיצא הערער על כל השדה, אבל אם הערער אומ' כי שמע' שותפו מכר לו חלקו, או בעל חובו יבוא לטרוף חלקו בחובו ומעיד ראוב' לפסול עדיו נאמן הוא, שכיון שאינו נפסד הוא בעירעורו של זה לא הוי נוגע, ולא אמרי' כיון דשותפיה הוה דילמ' שום דינא אית ליה עילויה ומשום הכי בעי דתיקום ארעא קמיה דליגבי מינה דלכול' האי לא חיישינ'. ופרקינ' הכא במאי עסיקינ' דכתב ליה דין ודברים אין לי על שדה זו, פי' אחרי שיצא עליה ערער שהיה הוא נוגע בעדות כתב ליה הכי, והאי אתא לאשמועינ' דלא אמרי' קינונייא קא עביד בהדי חבריה ולעולם נוגע הוא, וכי כתב לו מאי הוי והתניא דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידיי מסולקות הימינה לא אמ' כלום, הכא במאי עסיקינ' בשקנו מידו.
